מֵעַתָּה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּית הַמִּדְרַשׁ אַל יִקְרְאוּ. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּית הַמִּדְרַשׁ יִקְרְאוּ. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא דְּתַנֵּי רִבִּי נְחֶמְיָה. דְּתַנֵּי רִבִּי נְחֶמְיָה. מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בְּכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה. מִפְּנֵי שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁהוּא מוּתָּר. אַף הוּא אוֹמֵר. מַה בְכָךְ שֶׁנִּתְעַסֵּק בִּשְׁטָרוֹתַיי. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁהוּא אָסוּר. אַף הוּא אוֹמֵר. כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ אָסוּר. שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהַמִּשְׁנָה קוֹדֶמֶת לַמִּקְרָא. וְדָא מְסַייְעָא לְהַהִיא דְתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הָעוֹסֵק בַּמִּקְרָא מִידָּה שֶׁאֵינָהּ מִידָּה. הָעוֹסֵק בַּמִּשְׁנָה מִידָּה שֶׁנּוּטְלִין מִמֶּנָּה שָׂכָר. הָעוֹסֵק בַּתַּלְמוּד אֵין לָךְ מִידָּה גְדוֹלָה מִזּוֹ. לְעוֹלָם הֲוֵי רָץ אַחַר הַמִּשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַתַּלְמוּד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר עַד שֶׁלֹּא שִׁיקַּע בּוֹ רִבִּי רוֹב מִשְׁנָיוֹת. אֲבָל מִשֶּׁשִּׁיקַּע בּוֹ רִבִּי רוֹב מִשְׁנָיוֹת לְעוֹלָם הֲוֵי רָץ אַחַר הַתַּלְמוּד יוֹתֵר מִן הַמִּשְׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מידה שאינה מידה. כלומר מידה היא אלא שאין מדה זו עיקר שהמשנה יותר טובה עד שלא שיקע בו רבי שלו רוב המשניו' אבל מששיקע בו רובו ולמדו רוב המשניו' ובקי בהן לעולם הוי רץ אחר התלמוד להגות בו ולהבין דבר מתוך דבר יותר מחזרת המשנה שאין להבין ולהורות מתוך המשנה לבדה:
לית לך. כלומר וע''כ דאין לך טעם אחר אלא כהדא דתני ר' נחמיה בתוספתא שם:
הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא. בסוף הוריות גרסינן להא דקחשיב התם מי קודם למי והדא אמרה וכו'. וכן מייתי מקצת מהאי דתני רשב''י לעיל בפ''ק דברכות. ואיידי דאיירי הכא במקרא מייתי להא נמי בהאי לישנא:
מעתה. הואיל דאמרת דאין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש א''כ במקום שיש בה''מ אל יקראו וכו' ואמאי קאמר סתמא אין קורין בהן וא''נ דאמרת דסמיך אסיפא דקתני מפני ביטול בית המדרש וממילא משמע דדוקא במקום שיש בה''מ הוא דאין קורין מ''מ האי עובדא דרבי קשיא שהרי לא היה שם מדרש לפני המון העם ואעפ''י כן לא היו קורין בה אלא מן המנחה ולמעלה:
אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ אֵין קוֹרִין בְּכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה. אֲבָל שׁוֹנִין וְדוֹרְשִׁין בָּהֶן. צַרָךְ דָּבָר נוֹטֵל וּבוֹדֵק. דֵּלֹמָא. רִבִּי וְרִבִּי חִייָא רַבָּא וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵה הָיוּ יוֹשְׁבִין וּפוֹשְׁטִין בִּמְגִילַּת קִינּוֹת עֶרֶב תִּשְׁעַה בְאַב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה. וְשִׁייְרוּ בָהּ אֲלֵ''ף בֵּי''ת אֶחָד. אָֽמְרוּ. לְמָחָר אָנוּ בָאִין וְגוֹמְרִין אוֹתָהּ. עִם כְּשֶׁרִבִּי נִפְטַר לְבֵיתוֹ נִכְשַׁל בְּאֶצְבָּעוֹ וְקָרָא עַל גַּרְמֵיהּ רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע. אָמַר לוֹ רִבִּי חִייָה. בְּחוֹבֵינוּ מַטָּתָךְ כֵּן. דִּכְתִיב ר֤וּחַ אַפֵּ֨ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְי נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ לֹא הָיִינוּ עוֹסְקִין בָּעִנְייָן הָיָה לָנוּ לוֹמַר. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהָיִינוּ עוֹסְקִין בָּעִנְייָן. וְעָלָה לָבֵיתוֹ וְנָתַן עָלֶיהָ סְפּוֹג יָבֵשׁ וְקָשַׁר עָלֶיהָ גָמִי מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. מִמֶּנּוּ לָמַדְנוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. סְפּוֹג אֵינוֹ מְרַפֵּא אֶלָּא מְשַׁמֵּר. גָּמִי שֶׁהוּא מִן הַמּוּכָן. וְאֵין קוֹרִין בְּכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ 79b אֶלָּא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל שונין ודורשין בהן. במקום שיש לדרוש בהן. ואם היה צריך דבר לראות איזה פסוק נוטל אותן ובודק בתוכן למצוא אותו:
דלמא. מעשה ברבי ור''ח הגדול וכו' עם כשרבי נפטר לביתו וכו':
בחובינו מטתך. הגיע לך כן דכתיב וכו':
על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקים בענין זה. ואע''ג דהאי קרא באל''ף בי''ת האחרון כתוב והם שיירו אותו מ''מ כבר הגיעו לאותו שכתוב בו זה:
אינו מרפא אלא משמר שלא תהא המכה עולה ולפיכך נתן עלי' בשבת. וכן למדנו להגמי שהוא מן המוכן הואיל וראוי לכסות בו רוק או איזה דבר מדטלטלו רבי בשבת וש''מ נמי מהאי עובדא שאין קורין בכתובים אלא מן המנחה ולמעלה שהרי לא היו דורשין אלא יושבין ופושטין בו והלכך לא עשו כך אלא מן המנחה ולמעלה:
בְּרָכוֹת שֶׁכָּתוּב בָּהֶן עִנְייָנוֹת הַרְבֶּה מִן הַתּוֹרָה אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה. מִיכָּן אָֽמְרוּ. כּוֹתְבֵי בְרָכוֹת שׂוֹרְפֵי תוֹרָה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהָיָה כוֹתֵב בְּרָכוֹת וְהָלַךְ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְבוֹדְקוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ בְּקוֹל פַּעֲמוֹתָיו שֶׁלְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל נָטַל תַּכְרִיךְ שֶׁלִּבְרָכוֹת וּזְרָקָן לְתוֹךְ סָפָל שֶׁל מַיִם. כִּלְשׁוֹן זֶה אָמַר לוֹ. גָּדוֹל עוֹנֶשׁ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הָדָא אֲגַדְתַּא הָכּוּתְבָהּ אֵין לוֹ חֶלֶק. הַדּוֹרְשָׁהּ מִתְחָרֵךְ. הַשּׁוֹמְעָהּ אֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדורשה מתחרך מעט בגיהנם. כאדם בזכות מי שנקרא אדם סתם כדכתיב האדם הגדול בענקים ועל אברהם אבינו נאמר זה:
אין לו חלק. לעה''ב לפי שלא נתנה ליכתב:
גדול עונש האחרון. שאיבד אותן בידים:
כשורפי תורה. לפי שאין מצילין אותן מפני הדליקה:
ברכות וכו'. תוספתא שם אע''פ שכתוב בהן וכו' מפני שלא ניתנו ליכתב:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲנָא מִן יוֹמוֹי לָא אִיסְתַּכְּלִית בְּסִפְרָא דַאֲגַדְתָּא. אֶלָּא חַד זְמַן אִסְתַּכְּלִית. אַשְׁכְּחִית כָּתוּב בָּהּ. מֵאָה וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ פַּרְשִׁיּוֹת שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה דִּבֵּר אֲמִירָה צִיוּוּי כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאָבִינוּ אַבְרָהָם. דִּכְתִיב לַָק֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם. וּכְתִיב הָֽאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּֽעֲנָקִ֖ים. מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה מִזְמוֹרוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּתִּילִים כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאָבִינוּ יַעֲקֹב. מְלַבֵּד שֶׁכָּל הַקִּילוּסִין שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין לְהַקְּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל: מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה פָעַמִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹנִין הַלֵּלוּיָהּ. כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁלְאַהֲרֹן. הַֽלְלוּ יָ֙הּ ׀ הַֽלְלוּ אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁוּ לְ֝אַֽהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְי. אֲפִילוּ כֵן אֲנָא מִתְבְּעִית בַּלֵּילִיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו כן אנא מתבעית בליליא. ואע''פ שלא הסתכלתי בה אלא פעם א' מרגיש אני שבשביל כך בא לי פחד ובעיתות בלילה לפי שאין לקרות בה:
בקדשו. כנגד שהוא קדושו לאהרן שנקרא קדוש ד':
תהלות ישראל. תהלות כנגד שנותיו של ישראל:
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא חֲמַא חַד סֵפֶר דַּאֲגָדָה. אֲמַר. אִי מַה כְתִב טַבָּאוּת. תִקְטַע יְדָא דְכָֽתְבָהּ. אֲמַר לֵיהּ חַד. אָבוֹי דְהַהוּא גַבְרָא כָֽתְבָהּ. אֲמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַרְתִּי. תִקְטַע יְדָא דְכָֽתְבָהּ. וַהֲווָת לֵיהּ כֵּן כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט:
Pnei Moshe (non traduit)
אי מה כתיב טבאות. אפי' כתוב בה דבר טוב אפי' כן תקטע ידה של הכותבה וא''ל אחד שאביו הוא שכתבה וא''ל כן אני אומר עוד הפעם תקטע וכו' והיה לו כן כשגגה וכו':
הלכה: רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. דְּרִבִּי נְחֶמָיָה הִיא. דְּאָמַר. אֵינָן נִיטָּלִין אֶלָּא לְצוֹרֶךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן תַּמָּן. כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בַּבָּיִת מִן הַמּוּכָן. בְּרַם הָכָא אִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן אַף הוּא מַצִּיל מִן הַיּוֹם לְמָחָר. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי הונדקס דְּאָמַר. לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽפְלָה דְלֵיקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת עַד שֶׁלֹּא אָֽכְלָהּ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן לֹא יַצִּיל כְּלוּם. כָּל עַמָּא מוֹדוֹי שֶׁמַּצִּילִין מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ניחא תיק הספר עם הספר. שמצילין ולפי שהספר נפסד בלא התיק אלא תיק התפילין עם התפילין בתמיה הרי יכול להוציאן מן התיק ואינן מתקלקלין בכך ואמאי התירו להציל התיק:
שמע לה מן הדא. לרמז דמה שהוא סביב להקדושה הוי כקדושה עצמה כדכתיב חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם מדכתיב סביב ולא אצל אלא לרמז אפי' מה שהוא סביב ליראיו ניצולין הן:
וכן הוא אומר וכו' וכתיב די לא שלט נירא בגשמיהון וגו' וסרבליהון לא שנו וניצולו מה שהוא סביב להן וה''נ בתפלין כן:
גמ' רבי בון וכו' דר' נחמיה היא. המתני' דאמר בפרק דלקמן דאין כלים נטלין אלא לצורך:
אמר ר' יוסי לא היא אלא ככ''ע אתיא דטעמא דרבנן תמן דאמרי כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך מפני שכל מה שיש בבית מן המוכן הוא ולא אקצי דעתיה מהן. אבל הכא טעמא אחרינא איכא שאם אתה אומר כן שיציל יותר אף הוא מציל מן היום למחר והא ודאי לא התירו מטעמא דפרישית במתני':
מתני' דר' הונדקוס. דקס''ד בלילי שבת דקאמר אפי' לאחר הסעודה מיירי וכהאי תנא דאומר לעולם מצילין מזון ג' סעודות בלילי שבת:
תיפתר שנפלה דליקה וכו' עד שלא אכלה להסעודה:
ביום הכפורים מאי איכא למימר על דעתיהון דרבנן. דסבירא להו דווקא מה שצריך לו ואם כן אם נפלה דליקה ביום הכפורים לא יציל כלום וקאמר דמכל מקום כ''ע מודים דמיהת מצילין סעודה אחת על מוצאי יום הכפורים מפני הסכנה שלא יהיה לו מה לאכול אחר התענית:
גמ' מתניתא בשאינו טפול לו. התיק להספר אלא שמונח היא בו אבל בטפול ונדבק בו כגופו הוא ולא אצטריך למימר:
משנה: מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדּוֹת הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה. כֵּיצַד נָֽפְלָה דְלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוֹדּוֹת בַּשַּׁחֲרִית מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדּוֹת בַּמִּנְחָה מַצִּילִין מְזוֹן סְעוּדָּה אַחַת. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדּוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מצילין מזון ג' סעודות. שהוא ראוי לו לאותה שבת ולא התירו להציל יותר. ואע''ג דהכא מיירי בשעירבו כדקתני לקמן בסיפא להיכן מצילין אלו לחצר המעורבת גזרו חכמים מתוך שאדם בהול על ממונו שמא יכבה הדליקה כדי שיציל. לפיכך לא התירו אלא מזון הצריך לו לאותו יום. וכן כלים שצריך להשתמש בהן בשבת כדלקמן:
כיצד נפלה דליקה בלילי שבת. קודם שאכל:
לעולם מצילין מזון ג' סעודות. לפי שהוא יום שנתחייב בו בג' סעודות ואין הלכה כר' יוסי:
בן בתורה וכו'. ואין הלכה כבן בתירא:
למבוי שאינו מפולש. שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד ברוח הרביעית:
ואעפ''י שיש בתוכן מעות. לפי שהן בטלין אגבן:
מתני' מצילין תיק הספר. אפילו הוא מונח בו ואינו נדבק עמו והכי קאמר בגמרא:
וּלְאֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן. לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ. הָא לִמְפוּלָּשׁ לֹא. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ. וָכָא אַתְּ אָמַר. הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ. אֶלָּא בְזוֹרֵק. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. הַזּוּרֵק פָּטוּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. הַזּוּרֵק חַייָב. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּשֶׁלֹּא עִירְבוּ אֲנָן קַייָמִין. בֶּן בְּתֵירָה כְרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינְן תַּמָּן. גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁים מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הא למפולש לא. ומשמע אפי' הולך דרך מבוי המפולש בלבד לא התירו ולפיכך פריך הא בכל אתר את אומר אין המהלך כעומד ומניח כדאמרינן לעיל בפ''ק גבי המוציא מחנות לפלטיא דרך כרמלית דחייב וקס''ד דה''נ אפילו הוליכו דרך מבוי המפולש שהוא ככרמלית למקום שהוא מותר להניחו אסור משום דכשהוא מהלך דרך הכרמלית הוי כמונח ואמאי דא''כ הכא המהלך כמניח בתמיה:
אלא בזורק. מה שהוא מציל זורקו לתוך המפולש הרי הוא מונח שם. ופריך תמן לעיל שם את אמר הזורק מרה''י לכרמלית פטור. והכא את אמר הזורק חייב. ואם אינו חייב אמאי לא יציל לתוכו מפני הדליקה דהא אמרינן לעיל לכ''ע בדליקה התירו בדבר שאינו אלא משום שבות:
בשלא עירבו אנן קיימין. הכא במאי עסקינן כגון במבוי שלא עירבו ולא נשתתפו בו וכיון דהוא מפולש והוא מוציא מן החצר הוי כמוציא מרה''י לר''ה:
בן בתירה. דמתני' דמתיר אף למפולש משום דכר' יהודה ס''ל כדתנינן לקמן סוף פ''ט דעירובין גשרים המפולשין ויש להן מחיצות מלמטן בשני הצדדים מטלטלין וכו' דס''ל לר' יהודה שתי מחיצות הוי רה''י מדאורייתא. והלכך נמי מתיר בן בתירה להציל למבוי המפולש שהרי יש לו שתי מחיצות:
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. ייָבֹא כַיי דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר חִינְנָא קַרְתִיגֵנָאָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דִּיסִיקִיָּא שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת נוֹתֵן עָלֶיהָ כִּכָּר וּמְטַלְטְלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אעפ''י שיש בתוכו מעות. וקאמר הש''ס דאתיא הדא כהאי דאמר ר' יעקב וכו' ומותר לטלטל השק מלא מעות ע''י הככר וה''נ כן:
הלכה: מַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵינוֹ טָפוּל לוֹ. אֲבָל אִם הָיָה טָפוּל לוֹ כְגוּפוֹ הוּא. נִיחָא תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר. תִּיק תְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מֵהָדָא. חוֹנֶה מַלְאַךְ יְי סָ֘בִ֤יב לִירֵיאָיו וַֽיְחַלְּצֵֽם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. בֵּאדַ֜יִן גּוּבְרַיָּא אִילֵּךְ כְּפִיתוּ בְּסַרְבָּֽלֵיהוֹן֙ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
ניחא תיק הספר עם הספר. שמצילין ולפי שהספר נפסד בלא התיק אלא תיק התפילין עם התפילין בתמיה הרי יכול להוציאן מן התיק ואינן מתקלקלין בכך ואמאי התירו להציל התיק:
שמע לה מן הדא. לרמז דמה שהוא סביב להקדושה הוי כקדושה עצמה כדכתיב חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם מדכתיב סביב ולא אצל אלא לרמז אפי' מה שהוא סביב ליראיו ניצולין הן:
וכן הוא אומר וכו' וכתיב די לא שלט נירא בגשמיהון וגו' וסרבליהון לא שנו וניצולו מה שהוא סביב להן וה''נ בתפלין כן:
גמ' רבי בון וכו' דר' נחמיה היא. המתני' דאמר בפרק דלקמן דאין כלים נטלין אלא לצורך:
אמר ר' יוסי לא היא אלא ככ''ע אתיא דטעמא דרבנן תמן דאמרי כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך מפני שכל מה שיש בבית מן המוכן הוא ולא אקצי דעתיה מהן. אבל הכא טעמא אחרינא איכא שאם אתה אומר כן שיציל יותר אף הוא מציל מן היום למחר והא ודאי לא התירו מטעמא דפרישית במתני':
מתני' דר' הונדקוס. דקס''ד בלילי שבת דקאמר אפי' לאחר הסעודה מיירי וכהאי תנא דאומר לעולם מצילין מזון ג' סעודות בלילי שבת:
תיפתר שנפלה דליקה וכו' עד שלא אכלה להסעודה:
ביום הכפורים מאי איכא למימר על דעתיהון דרבנן. דסבירא להו דווקא מה שצריך לו ואם כן אם נפלה דליקה ביום הכפורים לא יציל כלום וקאמר דמכל מקום כ''ע מודים דמיהת מצילין סעודה אחת על מוצאי יום הכפורים מפני הסכנה שלא יהיה לו מה לאכול אחר התענית:
גמ' מתניתא בשאינו טפול לו. התיק להספר אלא שמונח היא בו אבל בטפול ונדבק בו כגופו הוא ולא אצטריך למימר:
משנה: מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. וּלְאֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ. בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר אַף לַמְפוּלָּשׁ:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מצילין מזון ג' סעודות. שהוא ראוי לו לאותה שבת ולא התירו להציל יותר. ואע''ג דהכא מיירי בשעירבו כדקתני לקמן בסיפא להיכן מצילין אלו לחצר המעורבת גזרו חכמים מתוך שאדם בהול על ממונו שמא יכבה הדליקה כדי שיציל. לפיכך לא התירו אלא מזון הצריך לו לאותו יום. וכן כלים שצריך להשתמש בהן בשבת כדלקמן:
כיצד נפלה דליקה בלילי שבת. קודם שאכל:
לעולם מצילין מזון ג' סעודות. לפי שהוא יום שנתחייב בו בג' סעודות ואין הלכה כר' יוסי:
בן בתורה וכו'. ואין הלכה כבן בתירא:
למבוי שאינו מפולש. שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד ברוח הרביעית:
ואעפ''י שיש בתוכן מעות. לפי שהן בטלין אגבן:
מתני' מצילין תיק הספר. אפילו הוא מונח בו ואינו נדבק עמו והכי קאמר בגמרא:
הַגִּילְיוֹנִים וְסִיפְרֵי מִינִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קוֹרֵעַ אַזְכְּרוֹתֵיהֶן וְשׂוֹרְפָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׂוֹרְפָן הֵן וְאַזְכְּרוֹתֵיהֶן. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן. אַקְפַּח אֶת בָּנַיי שֶׁאִם יְבוֹאוּ לְבֵיתִי שֶׁאֲנִי שׂוֹרְפָן הֵן וְאַזְכְּרוֹתֵיהֶן. שֶׁאִם יִהְיֶה הָרוֹדֵף רוֹדֵף אַחֲרַיי שֶׁאֲנִי נִמְלַט לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן שֶׁלְעֲבוֹדָה זָרָה וְאֵינִי נִמְלַט לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן שֶׁלְמִינִין. שֶׁעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ וְכוֹפְרִין בּוֹ. אֲבָל הַמִּינִין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְכוֹפְרִין בּוֹ. וְעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד 80a הֲלֽוֹא מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְי אֶשְׂנָ֑א וגו'. זֶה מִדְרַשׁ דָּֽרְשׁוּ. וּמַה אִם לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמַר הַכָּתוּב. הַשֵׁם שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם. סִיפְרֵי מִינִין שֶּׁמַּטִּילִין אֵיבָה וְתַחֲרוּת וּמַחֲלוֹקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵינוֹ דִין שֲׁיִּשָּֽׂרְפוּ הֵן וְאַזְכְּרוֹתֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
זה מדרש דרשו. להתיר לשרוף אותן ואת אזכרותיהן:
אית תניי תני וכו'. וכהאי דקאמר רבי טרפון:
וסיפרי המינין. שכתבו להן באשורית ובלשון הקודש קורע השמות מהן ושורפן להשאר:
הגיליונין. של הספר שלמעלה ושלמטה אם הן מהספר שנמחק אין מצילין אותן. ה''ג לה בתוספתא שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source